ימי הזורע – ימי בראשית

לפניכם אלבום תמונות של אנשי הזורע, החל מהעליה לארץ, החיים במושבה בחדרה, העלייה לחאן והקמת הקיבוץ על אדמתו באפריל 1936.

תמונות אלה הן מבחר מתוך אלפי צילומים שצילם אבא, אשר בנארי ז"ל, שביקש ללוות ולהנציח את חיי הקיבוץ, חיי הפרט וחיי הכלל, יומיום, חג וחולין, שנה אחר שנה.

דור הורינו, מקימי הקיבוצים, זכו להיות שותפים למפעל חיים, מפעל בראשית, יחיד במינו – ואלבום זה מנסה להבטיח שמירת ערכו ההיסטורי.

אפשר להבין את המציאות היומיומית שיצרו החלוצים, ראשוני הזורע, רק כאשר מבינים את התקופה, בה הקימו ויצרו את היש מתוך האין, בעודם צעירים בשנות העשרים לחייהם.

המצלמה והצילום היו נדירים באותם ימי מאבק, חלוציות ומחסור, ימי אידיאלים נוקשים, עבודה קשה ומעט מקום לביטוי אישי.

אבא מצא במצלמה ובצילום דרך ביטוי לאופיו כיוצר – ליד כישוריו כפסנתרן, כמלחין, ככותב שירים ופזמונים, ומאוחר יותר בכתיבת ספרו: "זיכרונות חלוץ מארץ אשכנז", כל אלה בשעות הפנאי, כתחביבים, אחרי שעות העבודה. הספר יצא לאור בסוף שנות השמונים בעברית ובגרמנית. עם תמונות האלבום ניתן לחזור לשנים הרחוקות של בראשית ולמצוא את האמת על חיי המבוגרים והילדים כפי שהייתה, נקייה מעוותי הזמן, הזיכרון והשכחה. אפשר לחזור אל החיים עצמם, כפי שהיו, בפרספקטיבה של 70 שנה, ולגלות חתך היסטורי של הקיבוץ, האנשים, הילדים, המשק, הסביבה, הנוף, התרבות, החינוך, החג והשגרה.

עם התמונות חוזרים גם הקיבוץ שהיה, הטבע שהיה, הנוף והאנשים שהיו: אוהלים וצריפי מגורים קטנים לרגלי הר קרח ומישורים ריקים, תושבי הכפרים השכנים, החאן, חדר האוכל הישן, בתי הילדים, ילדי השישיות שגדלו ביחד מהסיר ועד סיום י"ב, המטעים והשדות, ריקודי המעגל וההצגות, סוסים אחרונים וטרקטורים ראשונים, בגדים פשוטים ורגליים יחפות, בריכת השחייה הישנה והעמדה של משפחת מרכס, הוואדי, היער, דמויות החברים הצעירים, גאים ומאושרים או דואגים ועצורים – כל תמונות האדם והסביבה שהיו לשורשים לכל מי שגדל כאן, עבד ויצר כאן, לכל מי שבנו כאן בית, חלמו ואהבו – אם נשארו ואם עזבו.

כך אבא מסיים את ספר זיכרונותיו: "…לא כל החלומות שחלמנו כשהיינו בני עשרים בערך, הפכו למציאות. גם לנו לא היה ברור מה יהיה טיבו של הקיבוץ שרצינו להקים, מה יהיה גודלו ומה תהיה דמותו.

דמותו זו של קיבוץ הזורע, השתנתה במשך השנים ותוסיף להשתנות ככל גוף חי. עלינו להשאיר לדורות היותר צעירים לעצב את המפעל כרוחם."

מי ייתן ויהיה אלבום זה מקור שמחה וגאווה לכל אנשי הזורע בהווה, בעבר ובעתיד, לנו לבנינו ובנותינו, דורות רבים.

מי ייתן וימצאו המתבוננים בו, תשובה.

אהרן, מיכה ודורית, 2005