ד"ר דוד עופר

ד"ר דוד עופר (פאול הירש)

פאול הירש נולד בשנת 1897 בעיר לייפניק שבחבל מורביה, בממלכה האוסטרו-הונגרית – היום, צ'כיה. אביו, ליאופולד, יליד מורביה, היה מנהל בית ספר, ואמו, קרולינה, ילידת מורביה אף היא, הייתה עקרת בית. בשנת 1914 סיים בהצטיינות את בית הספר הריאלי בלייפניק וכבר אז בלט בתחומי הספורט השונים והצטיין בעיקר בהתעמלות. ב-1915 יצא ללמוד רפואת ילדים באוניברסיטה של וינה, אך בתום הסמסטר הראשון קיבל צו גיוס. תמורת סכום כסף ששולם לרופא הבודק הצליח להשתמט מהשירות, אך עסקיו של הרופא התגלו וכל מי שקיבל ממנו שחרור נאלץ להיבדק מחדש, וכך, בסמסטר השני ללימודים, גויס לצבאו של פרנץ יוזף ונלחם ברוסים. את השירות סיים בשנת 1918 כרופא החטיבתי. את לימודי הרפואה בוינה סיים בשנת 1922. מאחר ובאותן שנים כבר החלו איסורים על יהודים, נאסר עליו לעסוק ברפואת ילדים והוא עבר לפראג ולמד רפואת שיניים. את לימודי רפואת השיניים סיים ב-1925. ב-1931 נשא לאישה את לואיזה ברוסט, לילי. לילי נולדה בווינה, הייתה ציונית והשתתפה בחוגי ההתעמלות של המכבי הצעיר, שם הכירו. היא למדה טכנאות שיניים בווינה כדי שתוכל לעבוד לצדו, והשניים אכן עבדו יחד לאורך כל חייהם המשותפים. הזוג הצעיר הקים את ביתו בברנו שבצ'כיה. שני צירים מרכזיים אפיינו את חייו של ד"ר הירש בתקופה הזאת: ההתעמלות והציונות. עוד כסטודנט בווינה, ובהמשך גם בצ'כיה, היה פעיל בתנועת מכבי הצעיר, עסק בהדרכת התעמלות והפך לאחראי על ההתעמלות. ב-1933 ארגן כנס מתעמלים בהשתתפות נציגים מכל צ'כיה. הבית היה בית ציוני נלהב, פתוח בפני כל השליחים הציוניים שהגיעו לאזור, שקראו לו בחיבה "המלון של הירש הלבן", כשהם מתייחסים לרעמת השיער הלבנה והמרשימה שכיסתה את ראשו. ב-1935 מגיעים השניים לישראל, כשד"ר הירש נמנה על חברי המשלחת הצ'כית למכבייה השנייה  וניצלו את זמנם בארץ גם לטיול  ברחבי הארץ. כמו רבים מחברי המשלחת, התכוונו גם בני הזוג הירש להישאר בארץ, אבל משנאמר לו שסיכוייו למצוא עבודה במקצועו קלושים, נאלצים השניים לחזור לצ'כיה. אבל, על אף האכזבה ממצב התעסוקה בארץ, ד"ר הירש לא מוותר על חלום העלייה לארץ, מתחיל ללמוד עברית וב-1939, רגעים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא עולה ארצה, כמעט בדרך נס: עם פלישת הנאצים לצ'כיה, הוא מקבל הודעה טלפונית בעברית, לפיה הגבול עומד להיסגר ליציאה בפני רופאים. ד"ר הירש מחזיק בידו סרטיפיקט לאדם בודד, ולאחר התייעצות והתלבטות, הוא מחליט לעזוב באותו לילה. למחרת, שעות ספורות אחר כך, נסגר הגבול ורופאים לא הורשו עוד לצאת מגבולות צ'כיה. מספר ימים אחר כך יצאה מצ'כיה לטרייסט שבאיטליה גם אשתו עם בתם ובנם, ומטרייסט עלו על האנייה האחרונה שיצאה לארץ. אישורי כניסה, כמובן, לא היו בידיהם. אבל, ביום שבו הגיעה האנייה לארץ ישראל אישרו הבריטים איחוד משפחות, וכך יכלה המשפחה להתאחד על אדמת הארץ, מבלי לבלות אפילו יום אחד במחנה המעצר בעתלית. בין השנים 1939-1943 התגוררה המשפחה ביבנאל, וד"ר הירש ואשתו – שעברתו את שמם לאחר קום המדינה והפכו ללילית ודוד עופר – עבדו ברפואת שיניים בעמק הירדן, בישובים יבנאל דגניה א', דגניה ב', אשדות יעקב ואפיקים. ב-1943 עברה המשפחה לכפר יהושע, וד"ר עופר היה רופא השיניים של כפר יהושע, שדה יעקב, נהלל ואלונים. בכפר יכול היה כבר לחזור לאהבתו הגדולה, תרבות הגוף, וארגן בהתנדבות קבוצת התעמלות לבני הנוער בכפר. ב-1956 עזב את עבודתו כרופא קופת חולים ועבר להתגורר ולעבוד בקרית טבעון.
לילי עופר נפטרה בשנת 1977 וב-1990 נפטר דוד עופר בשיבה טובה.