העלייה לביריה 1946


על הר מצפון לצפת הוקמה בשנת 1945 היאחזות חדשה של אנשי גרעין דתי מהפלמ"ח. במקום נבנתה מצודת אבן מוקפת חומה, ובראשה מגדל שמירה. היה זה הקשר הביטחוני היחיד של אנשי הרובע היהודי בצפת, אשר היו מוקפים סביב ביישובים ערביים עויינים. אבל האידיליה החלוצית הזאת לא נמשכה זמן רב. בפברואר 1946 מיישם שלטון המנדט את מדיניות ה"ספר הלבן", מונע את עלייתם של פליטי השואה מאירופה לא"י, מטריד ורודף את מנהיגי היישוב העברי, ומוצא סליק נשק ליד ביריה. 24 אנשי פלמ"ח נאסרים במקום והצבא הבריטי משתלט על ההיאחזות. 
במבצע חסר תקדים מחליטים חברי ההגנה לקיים עלייה הפגנתית ולא אלימה (ללא נשק) לחדש את היישוב העברי בביריה. מאחורי ארגון המבצע הארצי עמד מפקד ההגנה הבכיר יוסף אבידר (רוכל), איש צונע שזכה לכינוי "הגידם", אחרי שכף ידו האחת נגדעה עת העביר הדרכת נשק לאנשי ההגנה. בתמונה: אנשי הגנה מכל קצוות הארץ מגיעים לראש פינה ונערכים למבצע.
בליל י"א אדר תש"ו (13-14 מרץ 1946) במסווה של עלייה לעצרת זיכרון לנפילת תל-חי, נאספים מכל קצוות הארץ בני נוער ובוגרים, מתפצלים לארבע קבוצות: מעין זיתים, מחניים, אילת השחר וחולתה, ובחצות הליל מתחילים לטפס אל עבר המצודה. היה זה לילה גשום וסוער והצבא הבריטי כלל לא היה מוכן כנגד מבצע שכזה. הצועדים, עמוסים חומרי בנייה, ציוד גידור, כלי עבודה ושתילים, עברו בדרכים צדדיות ובשבילי הרים, העפילו למקום והקימו בין לילה את ביריה בשנית. למפקד המבצע מונה משה (מונטג) מן ממפקדי ההגנה הבכירים בצפון הארץ. בעיזבונו נמצא צרור תצלומים המתעד את יום העלייה לביריה.