מושב עטרות

מושב עטרות, שחרב 1948

מושב עטרות שכן  כ- 11 ק"מ מצפון לירושלים בדרך לרמאללה ושכם ישוב עברי יחידי בין 75 כפרים ערביים בנפת רמאללה . ראשיתו בשנת 1912 ברכישת "הכשרת הישוב " מספר חלקות קרקע מאיכרי קלנדיה,ביר נבאללה וג'דירה שעזבו את הארץ וחפשו עתידם מעבר לים. למקום נשלחה "קבוצת עבודה" שנועדה לשמור ,לטעת ולהכשיר את הקרקע הסלעית בין עשרת חברי קבוצת קלנדיה היו לוי שקולניק (לימים לוי אשכול ראש הממשלה)יעקב פת ומאיר רוטברג  מראשי ומקימי ה"הגנה". הקבוצה שהתה במקום כשנה ונאלצה לנטוש בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) מחשש לחייהם. ( בהיותם נתיני אויב "מוסקובים"- הימים ימי השלטון העותמני ).

בשנת  1919 – ראשית ימי המנדט הבריטי עלתה לאדמות אלו קבוצת עבודה נוספת גם היא בשם "קבוצת קלנדיה" שהחלה לעבד ולשקם את המטעים ולהקים משק חקלאי , הם קראו ליישובם עטרות ועברו בהדרגה לחיי מושב בנו בתים וחילקו את הרכוש המשותף . בהדרגה נוספו לישוב משפחות. המושב סבל ממחסור בקרקע (כ-10 דונם למשפחה) מחסור במים שניקנו מכפריי הסביבה ,מיעוט משפחות ובעיות בטחון שידע עליות ומורדות (ה"מאורעות").

על אף המחסור במים וקרקע הגיע המושב לשיאים בייצור חלב ופירות ששווקו ברחבי הארץ ושיאם בהקמת תנובה ירושלים (בשיתוף עם ראשוני קרית ענבים).

עטרות נבחרה כמושב מייצג להתיישבות מוצלחת ועתירת הישגים בפני "ועדת פיל " אשר ציינה זאת בדו"ח המסכם גם גזרה בהמלצותיה להוציאה מגבולות המדינה היהודית שתקום.

בעקבות הכרזת האו"מ ותכנית החלוקה (29.11.1949) החלו התקפות  על המושב ומצור בדרך אליו ששיאו ב-24 במרץ כאשר "שיירת עטרות" הותקפה בשועפט ארבעה עשר לוחמים נהרגו רבים נפצעו והבריטים אחרו להתערב . מאותו היום נותקה עטרות לחלוטין ,נסיונות אספקה מאווירוני ההגנה כשלו עקב התנגדות הבריטים יושבי שדה התעופה הסמוך .

ביום 14 למאי, בצאת הנציב העליון משדה התעופה בעטרות ,השתלטו מגני הישוב על השדה ושלחו למטה ההגנה הודעתם המשמחת "השדה בידינו " בתשובה הוכו בהלם עם קבלת פקודת הפינוי וההוראה לחבור למגני נוה יעקב, פקודה שנבעה מהתחושה "לא טבח גוש עציון נוסף " ותכנית להקמת מתחם הגנה על הדרך אל העיר בנוה יעקב . המגנים מיקשו את הבתים והרסו ככל שיכלו ולמחרת ,בנוה יעקב ראו עמל 28 שנים עולה באש ונהרס .

בנוה יעקב הוטל על קומץ מגני שני הישובים להוות הקו הראשון מול כוחות הלגיון הערבי המצויד שפלש ב15 במאי מצפון בדרך לכיבוש ירושלים ולמחרת ב16.5.1948 בלמו תחת אש כבדה הרוגים ופצועים את שריוניות הלגיון  הערבי ואלפי כפריי הסביבה, וירי פגזים מנבי סמואל ,במעט התחמושת וללא סיכוי לקבלת תגבורת נאלצו לסגת עם ליל .

מגני עטרות ונוה יעקב תרמו להגנת העיר ירושלים שלושה ימים קריטיים להערכות להגנתה בצאת הלגיון את העיר.

כפליטים חסרי כל נדדו מירושלים ליפו ובהמשך למושבה הגרמנית הנטושה וילהלמה שנכבשה במבצע דני וקראו ליישובם החדש בני עטרות.

הצילומים באוסף  מרביתם צולמו בידי צלמים חובבים, בהם מיכאל שטראוס (שנפל בקרב נוה יעקב) צעיר שכינויו במבי שביקר בעטרות ותשלילי צילומיו נמסרו לבת עטרות. ויחידים נוספים. בין הצלמים –צבי אורון (צילומי הנציב העליון) סוכנות עתי"ם (צילומי שיירת עטרות ) וצילומי סטודיו אחדים של הצלמת הירושלמית רבקה קרפ.
בת עטרות רותי (שטראוס) דנון שוקדת לאורך השנים באיסוף פרטים היסטורים לתולדות עטרות. הכל נשמר בעמותת "מורשת עטרות", זכרון לישוב שנכחד, משפחות ואנשים שחיו במקום.