שפרה לנצט

"אני שולח לך הגלויה הזו לזיכרון טיולך האחרון ולמען לא תשכחו אותי חס וחלילה. תקוותי חזקה שתסלחי את שתיקתי עד כה". אוסף גלויות מראשית המאה ה-20, מאפשר לנו להציץ בנופים נשכחים ובערוצי תקשורת נשכחים עוד יותר. הרבה לפני הוידאו קונפרנס והמיילים משה גינזבורג וזהבה לבית בן טובים, עלו לארץ בסוף המאה ה-19, נפגשו בישראל והתחתנו בשנת תרע"ח (1918), אביה של זהבה, אייזיק בן טובים, היה פעיל ביישוב החרדי ובני הזוג זכו להכרה בא"י של ראשית המאה העשרים. גלויות ומכתבים רבים – מרחבי הארץ, מהארצות השכנות ומאירופה – נשלחו לביתם. זהבה שמרה את התכתובות, והורישה אותם לביתה שפרה לנצט, המציגה כאן חלק מאוסף הגלויות לזכרה של המשפחה.
לכבוד: האדון משה גינצבורג (יק"א) ת"א-יפו. "זהבה ומשה היקרים, באתי בשלום לחיפה ביום החמישי בבקר. את החפצים הבאתי בסדר באמת. כהן עזר לי הרבה מאוד בשלוח החפצים ובמציאת מקום לינה. לו היה אחר במקומו הייתי לו אסירת תודה, אבל אותו אני שונאת. בעצמי איני יודעת שנאת חנם. הסתדרתי פה לא רע. יש לי חדר יפה, מטה, שלחן, כסא. הלימודים עוד לא התחילו. בית הספר צריך תקון. אינני מסודרה עוד באכל אבל אני מכרחה להסתדר באופן כזה: בבקר ובערב אוכל בפני עצמי וצהריים במטבח הקבוצה. אחרת אי אפשר. שלום למשפחת פורר, סחרוב, חסיה וחודרובסקי. זהבה". מרחביה 17-10-1920.