אליעזר סקלרץ


אליעזר (לאונרד) סקלרץ:  ברלין 1905 בית אלפא 1994

מספר אליעזר: "בהיותי בן 6 התחלתי ללמוד צרפתית, יוונית ולטינית. במשך השנים רכשתי ספרים רבים מהקלאסיקה הגרמנית – ספרי שילר, היינה, גטה, ועוד"
בגיל 17 הגיע לבית-אלפא. היה בין מקימי ענף הצאן והרועה הראשון. תשעה חודשים חי בין הבדואים, למען ללמוד את שפתם ואת דרך הטיפול בצאן. אהב את הרכיבה ואף שימש שומר שדות. קיבל אות הצטיינות מהנציב העליון בתקופת השלטון הבריטי. רבים סיפורי עלילותיו בעבודתו כרועה צאן וכשומר שדות, והם שמורים בארכיון הקיבוץ
והוא מספר: "תקופת הטרנספר הייתה התקופה הקשה ביותר בחיי. חשבתי, ואני חושב עד היום, שלא היה מן ההכרח לנהוג כפי שנהגו"
עם תום מלחמת העולם השנייה, גויס לשליחות בגרמניה, לעבוד עם פליטי השואה הנוראה. השאיר בבית את רעייתו שולמית, ואת דן, אורי וחנה'לה התינוקת. במחנות הפליטים ניהל את חיי העקורים. הוא האמין ששליחות זו קודמת לכל החובות המשפחתיות, והיה בעל ואב נאמן ואוהב
סקלרץ היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח ולצבא, למטה גדוד גדעון. בתום המלחמות חזר הביתה והשתלב בחיי העבודה והחברה. היה משתתף פעיל בשיחות הקיבוץ ולא ויתר על הזכות להביע את דעותיו. שימש כרכז הקניות הראשון בקיבוץ. ב1953- ניהל את בתי ההבראה של הקיבוץ הארצי. בשלבי ההתחלה של קב-קור הצטרף לחבר העובדים
ב1961- נקרא סקלרץ לבית-שטורמן, בתור צלם ומנהל ארכיון הצילומים. הוא היה צלם בדם, בעל חוש היסטורי מפותח. את המצלמה נשא אתו לכל מקום שהלך. והוא כותב: "את המצלמה לקחתי לכל אירוע: בטבע, בחברה, צילמתי וצילמתי. במשך הזמן היה זה חלק מהטבע שלי – תמיד רואה דרך עדשת המצלמה, ומאז חיי הם משחק של אור וצל"
השאיר לארכיון אוצר של צילומים מקסימים, שמלווים אותנו כל השנים. בשנותיו האחרונות השתלב בצוות עובדי ארכיון הקיבוץ

The NextGEN gallery with ID/slug: %EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD %EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD%EF%BF%BD 2 does not exist or is empty.