כצנלסון יצחק וציפורה

כצנלסון יצחק וציפורה

יצחק כצנלסון, בן דודו של ברל כצנלסון, היה המתיישב השני שהצטרף למושב העובדים הראשון "עין גנים". גם הוא עבר דרך חתחתים ארוכה עד שהצליח להיחלץ מאחיזתה של הממשלה הבולשביקית. לפני המהפכה היה חוכר יערות ואחריה ניהל בית חרושת לשמן. כדי להימלט מבוברויסק עיר מגוריו , מכר בחשאי את דירתו הגדולה, השאיר את אשתו ציפורה ושבעת הילדים בדירת שני חדרים קטנה, ונסע לבאקו בקווקז, שם שמתין  עד שקיבל מאחיו באמריקה 500 לי"ש איתם הצליח לקבל ויזה ולעלות על אוניה לארץ. השנה היתה 1923. בנמל יפו חיכה לו ברל, שיעץ לו להגיע ישירות לעין גנים "כי שם יש עבודה עברית". ברל שעלה ארצה  ב-1907 הכיר כבר את המקום כששהה שם עם א.ד. גורדון, י.ח. ברנר ואחרים. עם הכסף שהביא איתו, קנה יצחק כצנלסון 50 דונם אדמה בצד היער מעבר לוואדי ובנה רפת.  שנה אחר כך, ב- 1924 עזבה ציפורה כצנלסון יחד עם שבעת ילדיה את הבית הקטן בבוברויסק ועלו ארצה. 7 שנים גרה המשפחה ברפת יחד עם הפרות והחמור כשרק ההורים באוהל נפרד, עד שבנו את ביתם בן שתי הקומות העומד עד היום ומשמש את בית הספר ברנר . קשים היו החיים אך מלאי הנעה וסיפוק מעצם עבודת האדמה וישוב הארץ.  אחיו הצעיר של יצחק, בנימין, נשלח מבוברויסק ללמוד בגימנסיה הרצליה", התנדב לגדוד העברי תחת פיקודו של יוסף טרומפלדור, נלחם בגליפולי ונהרג שם. שבעת ילדיה של משפחת כצנלסון גדלו על מסורת המשפחה, הקימו דור המעורה עד היום בחיים הציבוריים והחינוכיים בארץ. הנכדים של יצחק וציפורה: גדעון ודפנה שמרו בביתם חומר תיעודי רב על משפחתם. בתצלומים ראשית פתח תקווה והישוב עין גנים שכבר אינו קיים היום. ההתגיסות לבריגדה. הבן יעקב (ישה, אביה של דפנה) היה מוזיקנט כ"כ ממקימי השרות המטראולוגי של ישראל, תיעוד על כך מצוי באוסף.