ריבה סגל אלבום מבחר מצילומיה


קול התמונות, "תמונה אחת שווה 1000 מילים" (קונפוציוס).
אלבום זה מוקדש לאימי, ריבה סגל ז"ל , שאת כל חייה הבוגרים הקדישה לצילום ותיעוד. בהיותה כבדת שמיעה, המצלמה היתה קולה. היא היתה בכל מקום ולא החמיצה דבר. היא ידעה איפה בונים, איפה שותלים והיכן קורים הדברים החשובים בחייו של הקיבוץ. בזכות עינייה העיירניות והחודרות, הכישרון הצילומי המיוחד, וכמובן המצלמה שהייתה תלויה תמיד על צווארה, השאירה לנו מורשת וזכרונות רבים – אשר מהווים אות ומופת לעשייה הקיבוצית בברקאי ולמשפחתה האהובה.
אמא נולדה בווניפג בקנדה בשנת 1929 להוריה רוז ויצחק סון. בת ארבע הייתה כשעברה המשפחה לטורונטו עקב המשבר הגדול בתקווה למצוא פרנסה בימי המשבר הכלכלי הגדול. בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער "השומר הצעיר", ובחוות ההכשרה של התנועה בניו-ג'רסי הכירה את אבי צבי סגל. הם עלו ארצה בשנת 1950 עם גרעין עלייה ו', לקיבוץ ברקאי. אושרם לא האריך ימים, בשנת 1959, נפטר אבי ממחלת הסרטן. אמא, מטופלת בשתי בנות צעירות, שקלה לחזור לארץ מולדתה, אך העדיפה שלא להיות לטורח על משפחתה, ונשארה בקיבוץ. תקופה זו הייתה קשה מאוד עבורה וכישרונה לצילום עזר לה להתמודד עם תלאות החיים.
אמא מעולם לא למדה את מלאכת הצילום בצורה יסודית ומעמיקה, אך בזכות כישרונה היא הפכה ל"צלמת של הקיבוץ", או בהגדרה שלמה יותר "צלמת". למרות העיסוק האינטנסיבי והמקצועי בצילום, הצילום לא היה מקצועה ורוב השנים עבדה בענפי המשק השונים. היא הקפידה לשמור את הצילום כתחביב ולא כמקום עבודה.
במהלך השנים היא השתתפה בימי עיון ובסדנאות, השתתפה בתערוכות רבות וצילומיה התפרסמו בכתבי עת וספרים.
"ענבל" – בטאון להורים בחינוך המשותף; עלון המועצה האזורית מנשה; "השבוע" בקיבוץ הארצי; "הקיבוץ" של הקיבוץ המאוחד; "על המשמר"; "ג'רוזלם פוסט". בנוסף לכך הופיעו צילומיה במספר אלבומי צילום, "מבוקר עד בוקר"; "אלבום הקיבוץ"; שנתוני ישראל לאמנות הצילום; ספר הפסלים של ליפי ליפשיץ; "מבית מכל הארץ"; קיבוץ – חברה שוויונית".
אמא השתתפה גם בתערוכות רבות: תערוכת יחיד ב"צוותא" תל-אביב; "מראות ירושלים" של צלמי הקיבוץ הארצי; תערוכה ארצית של חובבי הצילום, בה זכתה לציון לשבח; תערוכה בינלאומית ברומניה; "ישראל ערבים זה לזה" במוזיאון ישראל בירושלים; "נשים בקיבוץ" עם לואיזה מגרמניה; "משפחה אחת גדולה" במוזיאון תל-חי. עבודותיה הקנו לה פרסום, וזיכו אותה לא אחת גם בפרסים נחשבים. היא
התקבלה לחברות בארגון צלמים אמריקאים, בארגון בינלאומי, ובארגון הצלמים של הקיבוץ הארצי. לאורך השנים ובמסגרת עבודתה כצלמת עיתון על המשמר, זכתה לצלם גם את גדולי האומה, בהם יצחק רבין, שמעון פרס, גולדה מאיר ורבים אחרים. לציון 45 שנים לקיבוץ ברקאי – אמא צילמה את כל משפחות הקיבוץ, כל משפחה בביתה. צילומים אלו הפכו לאחר עשור לתערוכה מרגשת בתל-חי, ולשלל ביקורות חיוביות. אמא לא נחה על זרי הדפנה, ובשנים מאוחרות המשיכה לעבוד כמתנדבת בארכיון יד יערי בגבעת חביבה. עם זאת, נהגה לומר "היום זה עולם אחר לגמרי. הכל דיגיטלי".
אלבום זה מוקדש גם לאבי צבי, אהבת חייה שנפטר תשע שנים לאחר שנישאו, ולאחותי הצעירה אורה, שלא זכתה להיפרד מאמה. 
תודה גדולה לנדב מן מ"ביתמונה", שערך את האלבום לאחר שסרק עשרות אלפי נגטיבים, ובכך ישמר אוסף צילומיה לנצח בספרייה הלאומית של ישראל תחת השם "ריבה סגל".
לבומי בראל שהקים את ארכיון ברקאי, זיהה מבעוד מועד את ערכה של תמונה ודאג לשמר את עשרות אלפי הנגטיבים שמהווים היום זיכרון מצולם לעברו של הקיבוץ ולמורשתה של אימי.
לחברי בני הדור השני של הקיבוץ, אורי בראל הארכיונאי הממשיך את דרכו של אביו, שאול דובשני ונורית סיבן שעזרו לי בזיהוי המאורעות, האנשים והילדים, הבתים והמקומות. לתקוה לוי, שעזרה בזיהוי תמונות חברת הנוער "אלמוג" ולחברתי דבורה שעזרה לי עם השפה האנגלית והתרגשה איתי בתהליך. 
תודה מיוחד לרות גולדנפינגר, חברתה הטובה של אימי והמועצה האזורית מנשה, שאפשרו לי להפוך חלום למציאות ובעזרתם הנדיבה יצא לאור האלבום "קול התמונות"
מקווה ומאחלת לכם כשתתבוננו בתמונות המראות לנו תקופות שונות של חיי קיבוץ ברקאי, תהנו ותתרגשו כמוני.

טובה הוניג (סגל) . טבת התשפ"ד, ינואר 2024

האלבום מתפרסם כאן לצורכי הרשמה.
ההדפסה תיעשה בהתאם לרישום של המעוניינים ברכישת האלבום. מחירו יהיה 100 ש"ח (לערך, בהקשר למספר הנרשמים). לרישום לחץ כאן