אִישׁ הָיָה בְקיבוץ מרחביה פוריה שְׁמוֹ וְהָיָה׀ הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.
כבר לא רבים בקיבוץ מרחביה זוכרים את משה פוריה. הוא נולד בשנת 1890 בביאליסטוק הוא למד את תורת הדפוס והיה למזכיר אגודת פועלי הדפוס שם. היה פעיל בתנועה הציונית בעקבות כך נרדף בידי שלטון הצאר. אחותו עלתה לא"י בשנת 1912 ושנתיים אחריה הגיע משה לארץ והתורכי עוד בארץ. במלחמה העולמית נאלץ להתעתמן ועבד בכפייה ברכבת באר שבע. אח"כ בעבודות שונות בחקלאות. כאשר הוקמה מפלגת מפא"י נקרא לחזור למקצוע הדפוס להדפסת עיתון המפלגה 'הפועל הצעיר'. כל ראשי מפא"י הכירו את פוריה. בשנת 1941 כאשר הוקם דפוס מרחביה נקרא פוריה להיות איש המקצוע בדפוס. כזכור היה זה דפוס בלט – יצקו אותיות בעופרת. 20 שנים חי משה פוריה בינינו.
מאחורי בית הדפוס עדיין עומד 'הצריף של פוריה' (היום משמש מחסן של הנוי). את משה פוריה כולם אהבו. קשה להאמין בקיבוץ של גלציינרים שקיים איש כזה שאין בו מתום. מעבר לעבודתו בדפוס היה מגיע לגיוסי קטיף במטע מתנדב לתורנויות בקיבוץ, מיודד עם חברים וילדים, אבל התמיד בלהיות חבר מפא"י ולא להצטרף כחבר לקיבוץ.
מקצוע שנעלם מהעולם - סדר דפוס. בצילום אותו צילם סטפן רוטנברג נראה משה פוריה מכין מטריצות עופרת למכונת הדפוס. היה זה שלב בתהליך דפוס בלט. שורות של אותיות בולטות יצוקות בעופרת אותן יש לסדר בתבנית של עמוד מודפס. את התבנית היו מעבירים למכונת הדפוס בה האותיות היו נמשחות בצבע והניר שבא במגע עם התבנית קיבל את צורת האותיות עליו. תחשבו - היה נחוץ לסדר את שורות העופרת במטריצות בכתיב הפוך (כתב ראי) כדי שעל הנייר המודפס הן יתקבלו טבעי

למתעניינים: העליתי היום גם דברים אודות חסידה ומאיר פעיל 👉
מעבדת ביתמונה משנת 1998 עוסקת בסריקה ותיעוד של חומרים חזותיים היסטוריים הקשורים לתולדות ארץ ישראל החל מהמאה ה-19. חומרים שמקורם בארץ ומחוצה לה. הכל כדי לשמר תעודות היסטוריות ולהנגישם לציבור דרך הגופים הציבוריים שזאת מטרתם כמו הספרייה הלאומית ונוספים. במידה וברשותך נמצאים חומרים מסוג זה ותהיה מוכן לשתף דרך פעולת התיעוד של ביתמונה יהיו ברשותך חומרי המקור שלך עם דיגיטציה איכותית וכל זה ללא עלות מבחינתך.
ניתן ליצור קשר עם נדב מן, מעבדת ביתמונה. bitmuna@gmail.com , 052-363-8077

קראתי בהתרגשות את הכתבה על משה פוריה ותולדותיו.
לצערי כבר אין הרבה אנשים בינינו שזוכרים אותו והכתבה של קובה פליישר האירה את דמותו ופרשה את סיפור חייו שגם אנחנו ילדי הקיבוץ לא היכרנו.
אני וקבוצתי " דרור" גרנו בחצר הגדולה (גולדה בחצר כיום) והדפוס היה בסמיכות.
באמת פוריה גר בצריף אפור מאחורי הדפוס ובזכות שכנות זו הכרנו אותו קצת, ללא כל ההיסטוריה שלו, עליה למדתי מהכתבה של קובה…
דמותו זכורה לי אפורה, שיער לבן ושפם אפור, והיה נותן לנו בולים…
הודות לכתבה של נדב שמחתי להכיר את צדדיו הרבים האחרים, תמיד חשבתי שהיה בודד ללא משפחה ונראה איש אפור… זה מה שהצטייר לנו הילדים שלא שותפנו מספיק בחיי הקיבוץ.
ושוב אציין את חשיבותו של הארכיון שאלמלא הוא לא היינו יודעים כל כך הרבה מההיסטוריה הקיבוצית שלנו.
תודה לנדב שמאיר את עינינו ולא נותן לדברים להישכח….
שלום זיוה
התרגשתי לקרוא באתר ביתמונה על היכרותך כילדה את משה פוריה.
אני נכדתו אבל מעולם לא יצא לי לפגוש אותו עקב סיכסוך בינו לבין אבי שהיה בנו.
שמו מעולם לא הוזכר בביתנו והמעט שאספתי על משה נעשה לאחר שאבי נפטר.
אשמח מאד ליצור קשר איתך ולדלות ממך אולי עוד פרטים על סבי.
בברכה
אילנה יניב (פוריה)
yaniv.ilana@gmail.com
054-4686628
נדב אתה יחיד ומיוחד במובן הטוב. אין כמוך.
אני מאוד מעריך ומכבד אותך. המשך לטובת
כולנו בדרכך המאוד חיובית ומאוד