פריחה לבנה בשדה שיבולת שועל

חנה (באהר) ונפתלי וויסבלום. דור חמישי: היה רבי נפתלי (בן משולם זושא). אשתו חנה לבית באהר דור רביעי לרבי דוד ממיקולין (מתלמידיו של הבעש"ט). לאביה של חנה – יאשה באהר הייתה בת שיינדלה (מנשאיו הראשונים, היא גם אחותה של חנה) אשר נישאה לבנו של ישראל בק - ניסן בק. ישראל בק (אביו של ניסן) הגיע לצפת בשנת תק"צ והקים שם בית דפוס בשנת 1831. שיינדלה וניסן בק עברו לירושלים והקימו שם את בית הכנסת 'ניסן בק'. יאשה באהר לאחר פטירתה של אשתו בצפת, עבר לירושלים שם נישא לחסיה טברסקי (נכדה לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל) שהייתה ידועה בעושרה הרב ומקורבת למשפחת השר מונטיפיורי שבביקוריו בארץ ישראל התארח בביתה והעניק לה מתנות לרוב.

יענקל'ה באהר. אחיה של חנה יענקל'ה בא לארץ ישראל מהעיר באהר בשנת 1810 התיישב בצפת וניספה ברעש הגדול בעיר בשנת 1837. בנו של יענקל'ה – כונה ע"ש עיסוקו איציק שויחט.

יוסף באהר שני בנים היו לאיציק (נכדים של יענקל'ה): דוד באהר שהיה מנהל בנק אפ"ק בצפת, ויוסף באהר נלחם להגנת הרובע היהודי בצפת במלחמת העצמאות והיה לעובד בכיר במשרד התחבורה.

משפחתו של יהושע וויסבלום חבצלת. במרכז יושב יהושע מאחוריו עומדת אילה אשתו. תחיה בתו הצעירה יושבת לידו. עומדים משמאל: הבנות שולמית, חסידה, יוסף ומשה. יושבים מימין ליפא אחיה של אילה ופרל רעייתו. דור שישי: יהושע וייסבלום (ששינה שמו לחבצלת) הוא אביה של תחיה ושולה שבהם עוסק סיפורנו. בשנת 1900 בא מרוסיה לפלסטינה ישראל באביץ עם בתו הצעירה אילה. לא פשוט היה ליהודים לעלות לארץ ישראל כאשר השלטון העותמאני עשה ככל יכולתו למנוע עלייה זו. היה לישראל אח בצפת - שלום באביץ. הוא היה בעל נכסים ועזר בקליטת אחיו ובתו אילה. ולא רק עזרה כלכלית אלה גם שידוך לבת עם יהושע וייסבלום. יהושע כבן למשפחה עם מורשת יהודית מכובדת עסק בלימוד תורה. פרנסה מזה אין אבל כל עוד היה אח תומך זה התאפשר כאשר האח שלום באביץ הלך לעולמו היה על הזוג הצעיר למצוא פרנסה. לאחר כמה ניסיונות נפל של פרנסות: חנות בראש פינה ועיסוק בשחיטה כשרה, הכל לא צלח, מצאה אילה טכנאי שיניים זקן שחיפש זוג צעיר לעזרה בעבודת טיפול וייצור שיניים תותבות ובמשק ביתו. היו אלו השנים בסמוך לפרוץ המלחמה העולמית הראשונה. לאילה ויהושע היו כבר שני ילדים ועבודה זו באה להם כהצלה. כך התקרב יהושע למקצוע רפואת שיניים. אותו טכנאי שיניים הלך לעולמו זמן קצר לאחר שיהושע התקבל לעבודה אבל יהושע 'נדלק' על נושא הטיפול בשיניים. בעזרת בן דוד שלמד רוקחות בבירות והיה רוקח בעיר צפת המשיך להרחיב את הידע שלו בתחום. למד שפות ורכש ציוד בבירות וכך הפך להיות רופא שיניים לכל משך חייו עד פטירתו בשנת 1945. שנות המלחמה העולמית היו קשים מנשוא. רעב וחולי בעיקר בערי ארץ ישראל וצפת בתוכם. לאנשי צפת לא היה עם מה לקנות אוכל וכמובן לטיפול שיניים. יהושע היה מגיע למושבות הגליל וגם לכפרים ערביים לצורך פרנסתו. גם הבנים-נערים משה 13 ויוסף 11 עבדו לפרנסת הבית. המורה הירושלמי יצחק יעקובי (הבאתי בעבר את סיפורו) שגלה לצפת הקים קבוצת בני נוער שיצאו לעבוד בשדות האיכרים במושבות. בביתם של יהושע ואילה הייתה פרה שסיפקה את תצרוכת החלב המשפחתית.

ירושלים 1921. שתי בנותיהם של יהושע ואילה וויסבלום: תחיה במרכז משמאל שולה אחותה. תחיה הייתה בת הזקונים של יהושע ואילה וויסבלום. היא נולדה בצפת תרע"ג 11.11.1912 . בצילום מימין נראית גם אורה בת הצלם יעקב בן דב אשר היה שכן למשפחת וויסבלום. חמישה ילדים נולדו לאילה וליהושע וויסבלום חבצלת: משה, נולד 1904: למד הנדסה בצרפת בסורבון ועבד במשרד הביטחון. יוסף נולד 1906: למד בארה"ב הנדסת חשמל ונשאר שם. חסידה נולדה 1908: הייתה אחות בירושלים. שולה נולדה 1910, הייתה בשנת 1928 בקיבוץ בית אלפא. ובת הזקונים תחיה נולדה 1912

מול בית משפחת חבצלת בירושלים התגורר הצלם הידוע יעקב בן דב. בצילום: אורה בן דב. על גב הצילום הקדשה: לחברותי היקרות תחיה ושולמית

עומדים: אחיה הבכור של תחיה משה חבצלת ואשתו מרגלית לבית שלוש עם הבנות: מימין אריאלה ומשמאל רוני, במרכז הדוד ליפא באביץ, (אחיה של אילה)

בנות הדוד (בנותיו של משה חבצלת) רוני ואריאלה. משה הוא שעיברת את שם המשפחה מוויסבלום לחבצלת

חצר בית העם בירושלים 1922. מלפנים עומדת תחיה (10), ולימינה אחותה שולה. מאחור עומדת האחות חסידה.

ליפא באביץ אח של הסבתא של תחיה ואשתו.. בשנות מלחמת העולם הראשונה הוא התגורר בצפת ורכש למשפח וויסבלום פרה שהחלב שסיפקה עזר להם להתגבר על הרעב. לאחר המלחמה עבר מצפת לראשון לציון. אשתו היתה בת של איכר בראשון. בהתחלה עבד אצל חתנו ויותר מאוחר עבר לעבוד ביקב במקצוע טועם יין.

עם המעבר מצפת לירושלים למדה תחיה בבית הספר למל ואחר כך בגימנסיה העברית. שם גם הייתה למדריכה בתנועת הנוער 'מחנות העולים' בתוך תנועה זו התארגנה קבוצה ארצית בשם 'קבוצת החוגים' והם שהקימו את קיבוץ בית השיטה. בצילום תחיה מימין מדריכה

תחיה (השמאלית) עם חברה, תרפ"ז

חניכים של תחיה בתנועת הנוער 'מחנות העולים' בטיול בבית לחם , תרפ"ז, 1927

שולה חבצלת (משמאל) עם חברה. בקיבוץ בית אלפא

שולה חבצלת נישאה לפטר הרליץ (אחיו של גיאורג הרליץ מייסד הארכיון הציוני). בצילום מלפנים פטר בבית מלאכה לתיקון אופניים שהקים ברחוב שינקין בתל אביב. מאחוריו שותפו לבית המלאכה ג'רי אלטשטטר (אביו של חברנו אלי אילת שהגיע לקיבוץ מרחביה אודות לקשרים של שולה עם אחותה תחיה במרחביה)

יונה בן פייגה ולוי גרסטנפלד נולד בברודי פולין כסלו תרס"ה, 7.12.1904 בקיבוצנו מרחביה היו עוד שתי משפחות שבאו מברודי: שילק סדן ואחותו סוניה לבבי וגם סטפן רוטנברג. מספר יונה: באתי לארץ בשנת 1923. באותה תקופה היה משבר בארץ ולא נתנו רישיונות עליה. למעשה יצאנו מפולין עוד בשנת 1922, עברנו ללא רישיון זו הייתה הברחת גבול. עברנו כמה נהרות ואת גבול פולין רומניה. ישבנו כשמונה חודשים ברומניה. זה לא היה כל כך פשוט. היו רדיפות, לא היה לנו כסף וגם החלפנו ניירות תעודות. קיבלתי שם אחר ולבסוף, לאחר פנייה במברק ממרכז החלוץ ברומניה לנציב העליון הרברט סמואל בארץ ישראל נתנה לנו חברת פיקה הלוואה, כל אחד קיבל ארבע לירות וקיבלנו לֶסֶה-פָּסֶה זוהי תעודת מעבר בצרפתית וכך הגענו לבת גלים לבית עולים. משם נשלחנו לעבודות שונות בגליל העליון. יצאנו ברגל ובעגלות. היו עגלונים מחיפה ועל העגלות שלהם העמסנו את האוהלים והתמקמנו לרגלי הר כנען, ליד כביש ראש פינה צפת. לקבוצה הזו קראו 'ברית אל'. השתייכנו לשומר הצעיר והחלוץ. הקבוצה הזו התקיימה כשנה. עבדנו בראש פינה בעבודות שונות של חקלאות בעיקר גידול טבק. בתקופה ההיא היה לנו ימים שלא היה מה לאכול. בשנת 1924 התקיים כנס של השומר הצעיר בקיבוץ בית אלפא. באותה תקופה עבר משבר קשה על הקבוצה 'ברית אל' כי היא הייתה בתנאים מיוחדים, כמו איזה מנזר עם משטר חיים מסוים. מרכז הקבוצה לא הסכים שנלך לכינוס בבית אלפא כי הוא לא רצה שנראה דברים אחרים שהם בניגוד למשטר שלנו. בסופו של דבר הלכו רוב החברים לבית אלפא. הלכנו מראש פינה במשך שלושה ימים. אחרי שחזרנו התחילה תסיסה והקבוצה התפרקה. ראינו שאפשר לחיות עם יותר חופש ונתגלו גם ניגודים פוליטיים.

בצילום: צעירי העליה השלישית בלבוש חג. ראשון לציון. מלפנים יושב יונה גרסטנפלד; 1925. מספר יונה: אחרי שהקבוצה התפרקה עבדתי במקווה ישראל חצי שנה. היה לי חבר שהמליץ לקבל אותי למקווה ישראל. הם חיפשו נגר ואני התקבלתי לעבודה לחודשיים ונשארתי שם יותר מחצי שנה בתור נגר. בנינו צריף לאריזת פרי הדר. במקווה פגשתי ביהושע הניג מקיבוץ גן שמואל, הוא היה שכן שלי והתיידדנו. את יהושע הכרתי עוד מהתקופה שהיינו בראש פינה. פעם הוא עשה טיול למירון ולן אצלנו. אחרי חצי שנה בא אלי מנהל מקווה ישראל אליהו קראוזה והודיע לי שאסור לו להעסיק פועלים שלא באמצעות המרכז החקלאי ועליי להתכונן לעזיבה.

קריית ענבים (דילב) 1927. מספר יונה: חברי במקווה ישראל יהושע הניג שאל אותי: מה בכוונתי לעשות? מאחר שלא הייתה לי תוכנית ברורה הוא הציע לי ללכת לקריית ענבים שם ישבה קבוצה בשם 'דילב'. יהושע כתב להם מכתב שיבוא אליהם בחור צעיר ושיקבלו אותו. נסעתי לקרית ענבים ב-1926 והייתי שם כשנה. שם פגשתי לראשונה את רישרד ווינטראוב. עבדנו בעיקר במוצא בשתילת יער של קרן קיימת וגם במחצבה.

בצילום: משק זברסקי במושב מרחביה. מימין נראה גם משק בלומנפלד. מספר יונה: לאחר שנה בדילב עברתי לעפולה שם עבדתי בנגריה של קיבוץ ב' (משמר העמק) שחבריו עבדו בבניית העיר עפולה. באותה שנה התקיימה בעפולה כינוס מכין לקראת ועידת היסוד של הקיבוץ הארצי ופגשתי שוב את חברי רישארד ווינטראוב. הוא שאל אותי: יונה אולי אתה רוצה להצטרף אלינו לחיפה בנווה שאנן ולעסוק בהקמת צריפים? קיבלתי והצטרפתי לחברי מרחביה שעבדו במפרץ חיפה בהקמת מחנה ג'ידרו (גדרות), עם יצחק רנד איצ'ו, בהקמת הצריפים. כשהחלטתי להישאר הייתי צריך לנסוע לעפולה להביא את החפצים. חבר אחד הלווה לי 11 גרוש נסעתי ברכבת העמק לעפולה. עבדתי גם במושב מרחביה אצל ינטה לאה – משק זברסקי. ינטה לאה היא האמה של עליזה חברת קיבוצנו. שם עבדתי בעבודות חקלאות שונות: דשתי במורג את התבואה והובלתי חציר.

בצילום: הקמת גשר במפעל החשמל בנהריים אותו הקים פנחס רוטנברג בשנות העשרים. מלפנים עומד יונה גרסטנפלד. מספר יונה: כאשר הקיבוץ היה בחיפה עבדנו רוב החברים בעבודות חוץ ואני השגתי עבודה דרך אגודת פועלי העץ. העבודה הייתה בנהריים במפעל של רוטנברג. כל סוף שבוע הייתי נוסע מנהריים לחיפה ברכבת . בימים ההם קראו לרכבת רוטנברג. הרכבת הייתה נוסעת יותר משעתיים ועוצרת בדרך גם בלי תחנות.

במוצאי יום הכיפורים תר"צ, 14.10.1929 עברו חברי קיבוץ מרחביה מחיפה לחצר הקואופרציה במרחביה. בצילום: על עגלה רתומה לצמד פרדות, יושב משמאל העגלון יונה גרסטנפלד (בבר אז התגלו נטיותיו להיות נהג). יושבים על העגלה מימין: פנינה בומזה ניר, גיטקה, משה מן, צבי קיטאיביץ יעקב צמרי. לפני העגלה עומדים מימין: דורקה קיטאיביץ, ידיד הקיבוץ פסח בר אדון בלבוש בדואי, ?, ראובן לויכטר.

בראשיתו של קיבוץ מרחביה היה צורך דחוף להקים מגורים לחברי הקיבוץ. בתנאי הדלות של אותן שנים הקימו 'צריפי בוץ': שלד עץ, מבפנים ומבחוץ סגרו עם מקלות עץ ורשת ובתווך מלאו עם בוץ ואבן. מבחוץ טייח והרי לכם מבנה שכמהו קיימים עד היום קרוב למאה שנים בקיבוץ מרחביה. בצילום: הנגרים איצ'ו רנד ויונה בונים שלד עץ 'לצריף בוץ'.

בצילום: בניית בניין במשק פועלות בעפולה. יונה נשלח עם קבוצת בנאים מקיבוץ מרחביה לעבודת הבנייה במקום. יונה נראה עומד על הגג בפינה משמאל.

כאן במשק פועלות עפולה נפגשו דרכם של יונה ותחיה. תחיה בגמר לימודיה בגימנסיה העברית בירושלים ביקשה להתמחות בעבודה חקלאית. במשק פועלות בעפולה התקיימה הכשרה חקלאית לחלוצות ושם התקבלה תחייה לעבוד בענף הלול, בראשית שנות השלושים. בצילום נראה יונה הבנאי ותחיה עם להקת עופות

בפרוץ המרד הערבי (המאורעות) 1936 היה נחוץ להקים עבור ילדי הקיבוץ מבנה בטון מוגן. בצילום: הקמת בית הילדים הגדול מימין: יחזקאל שטויר, יונה גרסטנפלד.

מספר יונה: בתקופת המאורעות 1936 הייתי שומר שדות ובשנים 1937 עד 42 הייתי נוטר. בתור נוטר הייתי בעלייה להקמת חניתה, במעוז חיים ולפעמים מארבים ליד קו הנפט כנגד הצתת קו הנפט. בצילום: קבוצת נוטרים. מלפנים יונה (כורע). מימין נראה הנוטר שמואל איתן (אחיו של רפול) ומשמאל מזוהה יוסף פרסמן מקבוצת עיינות (רמת דוד).

יונה במדי נוטר

יונה גרסטנפלד במדי נוטר רכוב על סוס; 1938

תחיה (משמאל) המשיכה לעבוד בעבודת החקלאות במרחביה. בצילום עם עליס רוטנברג בגן הירק של הקיבוץ

תחיה ויונה גרסטנפלד

בנם הבכור של תחיה ויונה לוי שנקרא על שם אביו של יונה

תחיה גרסטנפלד ובתה אילה אשר נקראה על שם סבתא

אילה ודרורה גרסטנפלד אחיות; 1954

אילה גרסטנפלד. צילום ריבנר; 1949

תחיה ויונה גרסטנפלד עם ילדיהם לוי ואילה; 1945

מספר יונה: שלושים שנים הייתי נהג. בשנים הראשונות עבדתי בכל העבודות השוטפות ויותר מאוחר עברתי רק להובלת חלב. בהובלת חלב עבדתי 17 שנה. במלחמת השחרור נסעת לירושלים, זה היה ככה: באפריל 1948 זה היה בדיוק בערב פסח, נסעתי כרגיל לתל אביב עם חלב. בתל אביב גייסו אותי אנשי שירות התחבורה. את הכדים הריקים של החלב שלחתי הביתה. עברתי למחנה מיון. עברנו בלילה דרך הפרדסים של מקווה ישראל ונס ציונה והגענו לחולדה. וכל אוטו העמיס כמה טון נשק חדש צ'כי בכדי להעבירו לירושלים. היינו קרוב ל-300 מכוניות. השיירה הייתה מורכבת משלושה חלקים מזון תחמושת ונשק ואני הובלתי נשק. בדרך הותקפנו והנסיעה נמשכה יותר משבע שעות חלק מהשיירה נפגע ולא הגיע לירושלים. המכוניות שנפגעו הושמדו על ידי ההגנה. פרקנו את הנשק בבית הכרם ואחרי זה עבדתי כעשרה ימים בשביל הצבא. את שיירת המכוניות הסתרנו בבית הכרם בירושלים. חיינו על בקבוק מים ביום ולחם יבש. היו הפגזות וככה בילינו. נשארתי בירושלים מעל לחודשיים, עד להפוגה הראשונה.

מספר יונה: הייתי אחד הנהגים הראשונים במרחביה הנהגים הראשונים למשאיות היו טוביה יערי ושור אחריהם נוספתי אני למעשה הייתי תקופת מה נהג משנה של טוביה מה שקוראים second דרייבר וטוביה בתור מדריך זעיר היה אומר בעליה תן לי בירידה תן לי עד שיום אחד הוא נסע לטבריה לקבל אמבטיות אז אני העזתי לקחתי את האוטו ונסעתי עצמאי לעבודה .

דמותו של יונה גרסטנפלד מוטבעת במשאית החלב

דיירי הקוטג': אהרון ורבקה הררי, יונה ותחיה גרסטנפלד, משה הדרי, ויכנה, חייקה הדרי

קבוצת דילב ממייסדי מרחביה: מאיר ואנדה יערי, יוסף וברכה מינצר, מאיר וסוניה לבבי, רישרד ודורה ווינטראוב, יונה גרסטנפלד, שמחה שרר

בחדר האוכל הישן. יונה ודורה ווינטראוב

שיח מדרכות. יונה ונחמיה מילמן.

פעם חיממו בחורף את דירות החברים בתנורי פיירסייד שפעלו על נפט. מיכלי נפט ציבוריים היו פזורים בין בתי הקיבוץ וחברים באו 'לשאוב'. מימין נראית תחיה עם כלבלב. אילה בתה של תחיה מציינת: את תנורי הפיירסייד היה מייצר שמואל פרידמן מירושלים. הוא הקים בשנות השלושים מפעל לייצור 'כלי אש' פרימוסים, לוקסים ופתיליות בישול. שמואל היה מיודד עם סבא יהושע שהיה שומר על שיניו של שמואל והוא שמואל דאג למתקני הבישול בבית חבצלת. שמואל גם פיתח ציוד לחיטוי מכשירי רפואה וסבא יהושע השתמש בציוד זה.

המשתלה הוקמה במרחביה בשנות השישים. למעשה רק אז הגיע תחיה להגשים את חלומה לעבודה עם צמחים לאחר שנים רבות שעבדה בחקלאות, במטבח ובנוי של הקיבוץ. בצילום: יונה ותחיה בחממת הזכוכית שהוקמה במשתלת מרחביה. בראיון עם יונה הוא מספר: איך הייתה ההרגשה שלך כאשר הפסקת לעבוד בנהגות, להגיד את האמת, חשבתי שיהיה קשה שאני אעבור איזה משבר אבל הסתגלתי מהר. פשוט העבודה במשתלה מעניינת אותי. כאשר גמרתי לעבוד כנהג בקואופרטיב 'התבור', אחרי תקופה ארוכה לא נמצא מוסד בקיבוץ שהתעניין בי וישאל אם גמרתי או במה לעבוד, למעשה זה קצת פגע בי ואז החלטתי להיכנס למשתלה, פשוט זה קרוב אליי וקרוב לליבי. יש לנו את תוכניות משותפות לשפר ולשכלל. אני מרוצה מהעבודה וחושב שמצאתי את מקומי. הכנסתי שיפורים למשתלה, היום הכל בנוי בגובה אין צורך להתכופף, השתילים מוגבהים על השולחנות ומיטות ישנות. היום בעבודה אין צורך לכרוע ברך ועבודה נוחה יותר ויעילה יותר. כל זה עשיתי בלי תקציב מחומרים ישנים. כמובן שתועלת רבה מביא הניסיון שלי כבעל מלאכה בבניין ובנגרות וגם שרברבות והניסיון כנהג הפעם במקום במיכלית חלב אני נוהג בטרקטור. חשוב לציין שצריך להיות מוסד בקיבוץ שידאג לחברים ותיקים אשר פורשים מעבודתם למצוא להם עבודה מתאימה. ובאשר למשתלה אילו יונה לא היה נכנס הוא משפר את כל השיפורים הטכניים יתכן והיה צורך לחסל את המשתלה. זאת פינת חמד בקיבוץ שהחברים נהנים ממנה וזה משתקף בגינות החברים ובגן הנוי של קיבוץ מרחביה.

תחיה מכוונת את האקלים בחממה

כל המשתלה והחממה בתוכה הוקמה בשטח המוסד החינוכי במרחביה והוותה גם מקום עבודה לילדי המוסד וגם מקום לביצוע עבודת מחקר ועבודות גמר לימודים בשנים בהן לא היו בחינות בגרות בסיום לימודי התיכון

בשטח הפתוח של המשתלה גידלו צמחי נוי. בצילום עומר לבבי מתחח את האדמה בין שורות הוורדים של המשתלה. ברקע נראה איצדיון הספורט שהקים אביו אמניהו לבבי ובית החרושת לסוכר מנוחתו עדן

מראה מהעבר: שדה פורח במשתלת מרחביה