דודי ורגינה מור – פרקי חיים. דודי היה מהגרעין המייסד של קיבוץ מרחביה. הוא בא לארץ ישראל בשנת 1926 עם קבוצת חלוצים חברי השומר הצעיר מהעיר טורקה שבאוקראינה למחנה הקיבוצים בבת גלים. בקבוצה מטורקה היו גם איצ'ו רנד, צביה נגלר. משה מונטג, יצחק זוהר, ציפקה שנלר ונוספים. כולם הגיעו לארץ כאשר רכשו מקצוע עוד בחו"ל, חוץ מדודי וולף (מור) שהיה רק א ישיבֶע בוחער (תלמיד ישיבה) אשר 'יצא לתרבות רעה' בהצטרפו לתנועת הנוער השומר הצעיר, אבל לדודי היה כישרון מולד שכיפר על כל מקצוע נרכש. לדודי היו ידי זהב: כתיבה וציור, כשרון מוזיקלי ולימוד עצמי. בכל המועדים אשר צויינו בקן השוה"צ בטורקה היה דודי מעורב בעשייה התרבותית: כתיבת שירים, כרזות, קישוט והופעות. היה לו גם כישרון לצאת עם חניכיו לתנועת הנוער לטייולים ומחנות. לקראת כל טיול היה משרטט מפות דרך והוא לא למד זאת בשום מקום, הכל מכשרונו.
דודי ורגינה מור – אהבה ממבט ראשון. ראשוני מרחביה עלו להתיישבות בשלהי קיץ 1929. יום אחד בשנת 1931 ישבו חברים לארוחה בחדר האוכל של הקיבוץ – אותו חדר אוכל ששרת גם את חברי הקואופרציה בחצר מרחביה. דודי ישב ליד מאיר לבבי והם שוחחו. לפתע משום מקום באה ונכנסה לחדר האוכל בחורה צעירה ומאוד נאה, לא מחברי מרחביה. 'הנה זאת תהיה חברתך לחיים' אמר לבבי ובאמת מבטם של דודי ורגינה נפגשו ו'נדלקו'. רגינה הגיעה מלבוב שם למדה בסמינר לגננות. שני אחיה כבר היו בארץ (אחות ליבה בקיבוץ מזרע ואח מונדק בעפולה) למה דווקא הגיעה למרחביה? בתחילה באה לאחיה בעפולה אבל כאשר שמעה שקיבוץ מרחביה נמצא סמוך לעפולה נזכרה בחבר אלעזר פרי שליח ממרחביה שהגיע לקן השומר הצעיר בעיר דרוהוביץ (לא ארחק מלבוב) לשם הייתה רגינה מגיעה וסיפר להם ניסים ונפלאות על מרחביה. רגינה גם הכירה כמה חברי מרחביה שהיו בקן השומר הצעיר שם: צילקה, מלכה בונה, הושע, נשקה, שעיה מייזל ונוספים. אבל לא שזה עזר לקליטתה במרחביה, להפך. היחידי שנתן לה סיבה להיות במרחביה היה דודי.
תעודת לידה רגינה (רבקה) קלפהולץ קרקוב פולין 1905 רגינה נולדה בעיר נוביסונץ פולין בשנת 1905 בשם רבקה להוריה שמחה קלפהולץ ואלישבע (נוימן) אנגלנדר. הסבים של ההורים היו מאוד מסודרים – בעלי בתי מסחר וקרקעות. היו לה עוד 4 אחים. הבכור נספה בשואה. האחות אחריו – ליבה הגיעה לקיבוץ מזרע. אחריה נולדה רגינה (רבקה), האח מנדק שעבר לארה"ב והאחות הצעירה פרידה שהגיעה אף היא לארץ. רגינה כמעט שלא הכירה את אביה שמחה שנפטר בילדותה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נמלטה המשפחה, האם האלמנה וחמשת ילדיה מהעיר נוביסונץ מאימת הצבא הרוסי המתקרב לוינה שם גרה האחות של הסבתא. בתום המלחמה חזרו לפולין אבל היחסים של רגינה עם אמה והאחים היו קשים ורגינה עברה לגור בבית הסבתא. הסבתא הייתה כאמור בעלת נכסים ולא היה מחסור בביתה. יותר מזה היא שלמה את שכר הלימוד בסמינר לגננות בלבוב אליו התקבלה רגינה. כאשר קיבלה רגינה (כמובן בתשלום לא קטן) סרטיפיקט עליה לא"י, עזרה לה בכך הסבתא היא גם ציידה אותה בסל מלא בגדים ונעליים שנסע עימה כל הדרך לארץ ישראל עד מרחביה, שם מספרת רגינה השתלטו על תכולת הסל והוא הפך לנחלת כלל החברים. במרחביה עבדה רגינה בעבודת רבות וקשות. גם חייה היו עם קשיים חברתיים. הקיבוץ שנים רבות היה חברה סגורה בה יש קנאות וקנאה, מספיק שהגעת לקיבוץ שנה אחרי המייסדים כבר נחשבת צ'וצ'יק ואם הגעת כבודד גם 'מרפקים' לא היו עוזרים לך. רגינה הייתה עצמאית בדעותיה, עליזה ויפה כל זה חולל קנאה ורשעות. היחידי שתמך והיה לידה היה דודי, אבל זה לא הספיק ורגינה החליטה לאחר שנה לעזוב לחיפה. היו לה שם ידידים. הייתה לה הכשרה כגננת והיא מצאה פרנסה. בחלוף שבועיים ימים הצטרף אליה דודי מקיבוץ מרחביה. הוא ביקש שנת חופש כדי להחזיר את רגינה למרחביה. זאת הייתה עילת בקשתו מהקיבוץ.
באותה שנה 1932 החלו להקים את שכונת נווה שאנן על הכרמל. המקום היה שומם. רגינה קיבלה סיוע קטן מאימה בחו"ל. גם דודי קיבל סכום קטן מעיזבון הוריו, אתו רכשו חלקת קרקע ודודי עם כשרונו הקים צריף בו היו אוספים את מי הגשם מהגג. שירותים צמודים, ממש מקום מגורים. דודי יצא לקורס שרברבות ומצא פרנסה במקצוע זה בחיפה.
באותן שנים, שנות השלושים הכל נעשה דרך הסתדרות העובדים בא"י, זה היה כאין הגוף הממלכתי לארגון חיי הישוב העברי בארץ. רגינה פנתה להסתדרות – ארגון אימהות עובדות לקבל אישור להקמת גן ילדים בצריף בנווה שאנן. מספיק היה לקבל פתק מההסתדרות כדי להקים גן ילדים. עזרת ידידים מאוד הואילה ואם היו 'בני עיר' כבר לא הייתה נחוצה פרוטקציה. חנה (מונטג) חושי (בת עירו של דודי) עמדה בראש ארגון אימהות עובדות והיא תמכה בבקשתה של רגינה מה גם שרגינה עברה הכשרה להיות גננת.
בשנת 1938 נולדה נאוה. והיא הצטרפה למשפחה בצריף. הייתה זו שנה קשה במיוחד. דודי מצא עבודה בסולל בונה שהקימו את 'גדר הצפון' הוא היה מגיע רק לסופי שבוע. ניהול הגן והטיפול בילדים היה על רגינה לבד.
נאוה ליד צריף גן הילדים. גן הילדים בצריף בנווה שאנן היה גן לדוגמה בחיפה. דודי עם ידי הזהב יצר משחקים לילדים. היה מקשט את הגן בימי חג ומועד. משפחות רבות ביקשו להביא ילדיהן לגן זה. בשנות המרד הערבי היו אירועי ירי של ערבים בסביבה השוממה הזו על הכרמל. דודי חפר בחצר גן הילדים מקלט אשר שימש גם את השכנים בשנות מלחמת העולם
'חיפה האדומה', כך נקראה חיפה באותן שנים. 'האחד במאי' – חג הפועלים צוין במצעד ברחובות חיפה. דודי הקדיש מזמנו וכישרונו בהתנדבות לאחר שעות העבודה בארגון אירועי התרבות של ההסתדרות בחיפה
על מדרגות הטכניון עומדים חברי מקהלת פועלי חיפה בניצוחו של לבוב פרידמן (עומד מלפנים שלישי מימין ולשמאלו מלכה חושי), למעלה מאחור אריה מונטג ולשמאלו דודי מור. בשורת הנשים מאחור שלישית משמאל זהבה (מלמוד) מונטג. דודי יצא לקורס מנצחי מקהלות.
רגינה עם ילדיה נאוה ודורון. פרצה מלחמת העולם השנייה. בקיץ 1940 החלו מטוסים איטלקיים להפציץ בחיפה. הורים פחדו לשלוח את ילדיהם לגן, למרות שדודי הקים מקלט בחצר אשר שימש בעת הזעקות את כל השכנים. באחת ההפצצות נפלה פצצה על מסילת הרכבת בצ'ק פוסט ורסיסי פלדה פגעו בצריף המשפחה. באותו זמן עבד דודי בבניית משטרת עפולה. הוא קרא לרגינה לסגור את הגן ולבוא לגור בעפולה. המשפחה עברה זמנית לבלפוריה ולאחר מכן לעפולה.
משפחת מור ההורים רגינה ודודי עם ילדיהם נאוה ודורון. 1942 שנת המעבר לעפולה. דורון התקבל ללמוד בבית ספר כתה ב' בעפולה. שליחים ממרחביה פנו למשפחה לשוב למרחביה.
בשנת 1943 שבה משפחת מור לקיבוץ מרחביה. קשים היו ימים אלו על רגינה. עידו נולד במרחביה בשנת 1945. בצילום: משפחת דודי ורגינה מור עם ילדיהם דורון נאוה ועידו ליד בית התינוקות במרחביה.
אחד מכישוריו של דודי היה כתב יד מדהים ביופיו. זה גם התבטא בכישרון ציור. כישרון זה לא לומדים, נולדים עמו. דודי היה הילד ה 14 במשפחתו. מחקר דורות המשפחה שעשו אחיו, הוא דודי כתב בכתב יד ביידיש 120 עמודים המספרים על כל בן / בת משפחה, קורות חיים. חברנו שלום לוריא תרגם כתב יד זה לעברית. יש בו סיפורים מרתקים על חיי המשפחה אורח החיים ותרבות יהודית שלמה החל משנת 1772.
ראשית מוצאנו: יוסף וולף ('דוורניקר') ואברה'מל וולף ('סקרודנר') גר בדוורניק, באיזור הכפרי לוסקה שבגליציה, יהודי ושמו יוסף וולף, או כפי שכינו אותו 'דוורניקר' (איש דוורניק). הוא היה יהודי כפרי אמיד, והחזיק בידו כל ימיו חכירה מידי הפריץ של הכפר. אבינו לא יכול היה לזכור ולא יכול היה לספר באיזו שנה נולד יוסף וולף זה, באיזה גיל נפטר או אף מנין מוצאו ופרטים נוספים...
קבוצת חבצלת, תערוכת סיום כתה ט' 1950. מימין: שאול הלמן, יהושע רודיך, עדנה הנגבי, זאב סילברמן, דודו קירשנר, דורון מור (בן 15), יאיר פרנס, יושב מלפנים אסף
קבוצת חבצלת בסיום יב' ליד בית צבי במוסד החינוכי 1953. כורעים מלפנים ומימין: יאיר פרנס, שאול הלמן, עדנה הנגבי, אריה רייך, אילנה שוצברג. עומדים: ג'וני, זאב סילברמן, גיורא יערי, חיה הרשקופף, יהושע רודיך, אלעד אפרתי, בומה (המחנך), דודו קירשנר (חבצלת), דורון מור
בני חבצלת מתגייסים כקבוצה לגבעתי.בשנת 1954. כטירונים כנראה עם כובעי טמבל. כורעים מימין: יאיר פרנס, דודו חבצלת, דורון מור. מאחור: זאב סילברמן, ?, שאול הלמן, יהושע רודיך, אסף בונה, ג'וני
את ענף המכוורת הקים דודי 'יש מאין', צריך לציין שבשנים הראשונות הייתה מכוורת שהקים יעקב צורי אבל היה זה לתקופה קצרה והיא נסגרה. דודי היה האינסטלטור של הקיבוץ בשעותיו הפנויות הקים את המכוורת. הוא קיבל חוברות הדרכה מרוסיה וזאת הייתה הכשרתו. בחג הביכורים היה דודי לובש את חליפת הדבוראי ועם עגלת יד ייצג את ענף הדבורים. בכל שנה דודי היה 'מסמר' החג. כולם חיכו שיעלה לבמה יספר דברי חכמה ובדיחות. דבריו נישאו בנחת ומלווים בפסוקים מהתנ"ך. בחגי הביכורים היו עולים לבמה רכזי ענפי החקלאות של הקיבוץ, כל אחד היה מתפאר בהישגי התוצרת שלו עם מספרים הולכים וגדלים. מה היה לדודי לספר? פעם אחת קראה לו יהודית לבבי תגיד לנו כמה דבורים יש לך, זה 'יצלצל' טוב. לאורך השנה היה דודי מחלק לחברים מתוצרת המכוורת: דבש, מזון מלכות, 'יין-דודי' היה מושג ליין בריא ואיכותי אותו היה מכין דודי.
ילדי קבוצת גפן ליד צריף הפח בו עמדה משאבת באר המים (הוקמה עוד בשנות הקואופרציה לפני מלה"ע הראשונה) של הקיבוץ בחורשת האקליפטוס (עד היום). המשאבה לחצה את המים למגדל המים החצר הגדולה. כאן החזיק דודי את ציוד רדיית הדבש. ברקע נראית עמדת השמירה הקיימת עד היום.
כתת מלאכת היד של רגינה מור בצריף במוסד מרחביה. מבעד לנול נראית רגינה. כדי לטעון את סלילי החוטים לנול הייתה נחוצה עזרה של בחור, היה זה דודי.
דודי המשיך כל השנים בעבודת המכוורת לצד העבודה באינסטלציה. מכיוון שבאר המים שם היה ציוד המכוורת היה ליד צריף כתת המלאכה של רגינה במוסד החינוכי, היה דודי עוזר לרגינה בתפעול הנולים, הכנת תצוגות ותערוכות שנתיות וגם מקום מנוחה ושתית קפה. בשנת 1969 חלה דודי והלך לעולמו. אבד לקיבוץ איש יקר ומוכשר והוא רק בן 63.
מעבדת ביתמונה משנת 1998 עוסקת בסריקה ותיעוד של חומרים חזותיים היסטוריים הקשורים לתולדות ארץ ישראל החל מהמאה ה-19. חומרים שמקורם בארץ ומחוצה לה. הכל כדי לשמר תעודות היסטוריות ולהנגישם לציבור דרך הגופים הציבוריים שזאת מטרתם כמו הספרייה הלאומית ונוספים. במידה וברשותך נמצאים חומרים מסוג זה ותהיה מוכן לשתף דרך פעולת התיעוד של ביתמונה יהיו ברשותך חומרי המקור שלך עם דיגיטציה איכותית וכל זה ללא עלות מבחינתך.
ניתן ליצור קשר עם נדב מן, מעבדת ביתמונה. bitmuna@gmail.com , 052-363-8077

פנטסטי! תמונות היסטוריות ממש. מציע להעביר לארכיון הציוני ולארכיון חיפה. את זהבה ואריה הייתי מזה! צעירים ויפים כל כך
כותב שי לין
היי נדב
מואד נהניתי לצפות במצגת של משפ. מור. מעניין לגלות המון צדדים של חברים/ות שהכרנו שנים, אבל לא ככה…וטוב שאתה מאפשר לנו הכרה מחודשת וגם מפתיעה…פחות
מתחברת לאנשים שאיני מכירהשסיפורם מופיע פה…..
מחזקת ידייך להמשך…….ח
נדב,
יופי של כתבה. ממש מעניין מ א עד ת. הנה, לא ידעתי ולא כלום מסיפור חייהם של ממש שכנים קרובים, עד שבאת, תעדת, וסיפרת
קורות חיים אלו. נדמה לי שיש לך קרבה מסוימת (של בני עיר) לדודי ורגינה דרך משפחת חושי.
מסור ד״ש חם ממני לאילנה.
באיחולי הצלחה ובריאות לכל משפחתך,
אזי